קהל יעד
.
כתף חמה פועלת למען בני משפחות של חולים כרוניים:
הורים,בני זוג,צאצאים,אחים וסבים.
חוק השוויון לאנשים עם מוגבלויות (1998), מעגן את זכותם של אנשים עם מוגבלות להשתתפות שוויונית, אך אינו מייחד מקום למשפחה ולתפקידים הנתבעים ממנה: עיקר תשומת הלב של החברה מכוונת כלפי האדם הנושא בחולי.
בני המשפחה חולקים עם החולה בסטיגמה וביחס המפחית לחולים כרוניים בנגישות למקומות ציבוריים, בביטוח רפואי ובהמעטת אינטראקציות בין בריאים לחולים.
18% מאזרחי המדינה הם חולים כרוניים:
55% מממשפחות החולים הכרוניים בישראל הם תושבי הפריפריה(!)
הן החולים והן בני המשפחה נתונים להפחתה בגורמי סטאטוס,פרנסה וחשיפה חברתית.
היעדר אספקת שירותים ע"י החברה, מהווה ביטוי לאפליה הנכפית על חולים ובני משפחתם כקבוצה. (גלעד 2008).
מבין 220,000 המבוגרים מקבלי קצבאות נכות כללית בקהילה מהביטוח הלאומי,
25.4% סובלים מנכות כתוצאה ממחלות פנימיות, 30% סובלים מנכות כתוצאה ממחלות נפשיות, 20% סובלים מנכות כתוצאה ממחלות ניאורולוגיות ולוקומטוריות.56% מבין מקבלי הקצבאות נשואים, 23% גרים עם ההורים.
צרכים מיוחדים במשפחות של חולים כרוניים
כבני משפחות לחולים כרונים, ובכלל כבני אדם,אנחנו לא מכירים באמת את המציאות של האחר, אלא רק את זו שלנו. ברור לכולנו שלכל חולי ישנם היבטים ומשמעויות הנלווים לו- אך ישנם צרכים וגורמים רבים משותפים בהתמודדות בני המשפחות. מסיבה זו בדיוק,בחרנו לפעול בקבוצות הטרוגניות על בסיס אזורי- במקום על בסיס הגדרת מחלה.
אופני התמודדות:
בני משפחה פועלים תגובתית לסיוע בהתארגנות נושא החולי:
הם חווים את האפקט המצטבר של החיים בתנאי המגבלה, את ההתעייפות הרגשית המלווה בתגובות שבירה ובצדו את עצמת הקשיים בהווה ואת הדרישות להסתגלות מחודשת עכב מצבי היחלשות.
מחקרים מראים,כי חומרת הפגיעה אינה מקושרת לגורמי הסתגלות ולרווחת הפרט, כי אם לתפיסה את מצב החיים עם חולי כמצב לחץ. גורמי תפיסת המצב כ"לחץ" או "אתגר" מופיעים כמתווך מרכזי באפני ההתמודדות.
חשוב לקדם סיוע לבני משפחה, להשביח את כישוריהם ולהיטיב עם בחירותיהם האישיות על מנת למצוא את הדרך לדאוג לרווחתם-הם,בצד הדאגה לרווחת בן המשפחה החולה.(גלעד 2008)
כתף חמה פועלת למען בני משפחות של חולים כרוניים:
הורים,בני זוג,צאצאים,אחים וסבים.
חוק השוויון לאנשים עם מוגבלויות (1998), מעגן את זכותם של אנשים עם מוגבלות להשתתפות שוויונית, אך אינו מייחד מקום למשפחה ולתפקידים הנתבעים ממנה: עיקר תשומת הלב של החברה מכוונת כלפי האדם הנושא בחולי.
בני המשפחה חולקים עם החולה בסטיגמה וביחס המפחית לחולים כרוניים בנגישות למקומות ציבוריים, בביטוח רפואי ובהמעטת אינטראקציות בין בריאים לחולים.
18% מאזרחי המדינה הם חולים כרוניים:
55% מממשפחות החולים הכרוניים בישראל הם תושבי הפריפריה(!)
הן החולים והן בני המשפחה נתונים להפחתה בגורמי סטאטוס,פרנסה וחשיפה חברתית.
היעדר אספקת שירותים ע"י החברה, מהווה ביטוי לאפליה הנכפית על חולים ובני משפחתם כקבוצה. (גלעד 2008).
מבין 220,000 המבוגרים מקבלי קצבאות נכות כללית בקהילה מהביטוח הלאומי,
25.4% סובלים מנכות כתוצאה ממחלות פנימיות, 30% סובלים מנכות כתוצאה ממחלות נפשיות, 20% סובלים מנכות כתוצאה ממחלות ניאורולוגיות ולוקומטוריות.56% מבין מקבלי הקצבאות נשואים, 23% גרים עם ההורים.
צרכים מיוחדים במשפחות של חולים כרוניים
כבני משפחות לחולים כרונים, ובכלל כבני אדם,אנחנו לא מכירים באמת את המציאות של האחר, אלא רק את זו שלנו. ברור לכולנו שלכל חולי ישנם היבטים ומשמעויות הנלווים לו- אך ישנם צרכים וגורמים רבים משותפים בהתמודדות בני המשפחות. מסיבה זו בדיוק,בחרנו לפעול בקבוצות הטרוגניות על בסיס אזורי- במקום על בסיס הגדרת מחלה.
אופני התמודדות:
בני משפחה פועלים תגובתית לסיוע בהתארגנות נושא החולי:
הם חווים את האפקט המצטבר של החיים בתנאי המגבלה, את ההתעייפות הרגשית המלווה בתגובות שבירה ובצדו את עצמת הקשיים בהווה ואת הדרישות להסתגלות מחודשת עכב מצבי היחלשות.
מחקרים מראים,כי חומרת הפגיעה אינה מקושרת לגורמי הסתגלות ולרווחת הפרט, כי אם לתפיסה את מצב החיים עם חולי כמצב לחץ. גורמי תפיסת המצב כ"לחץ" או "אתגר" מופיעים כמתווך מרכזי באפני ההתמודדות.
חשוב לקדם סיוע לבני משפחה, להשביח את כישוריהם ולהיטיב עם בחירותיהם האישיות על מנת למצוא את הדרך לדאוג לרווחתם-הם,בצד הדאגה לרווחת בן המשפחה החולה.(גלעד 2008)
.